בקשה למתן צו למינוי תופס נכסים מכוח תקנה 387א לתקנות סד"א

1.          ביום 4.5.2014 עתרו התובעים ב"בקשה למתן צו למינוי תופס נכסים מכוח תקנה 387א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 ו/או למינוי כונס נכסים מכוח סעיף 16(א) לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 (במעמד צד אחד)". בהחלטתיּ מיום 4.5.2014 כתבתי:

"עיינתי בבקשה ואינני סבור כי יש מקום למתן סעד טרם הגשת הליך עיקרי וכן אינני סבור כי ראוי לתת סעד על פי צד אחד בלבד. אם יוגש הליך עיקרי, אשקול בחיוב קביעת מועד קרוב לדיון בעל-פה בבקשה לסעד זמני, במעמד הצדדים. למעקב המזכירות בסוף מאי 2014."

2.          היום הגישו התובעים כתב-תביעה, וּבקשה "לעיון חוזר" בהחלטתיּ הנ"ל. כן ביקשו התובעים להורות על עיכוב מסירת כתב-התביעה לנתבעים עד לאחר ביצוע צו התפיסה, וּלמקרה שבית-המשפט לא ייעתר לבקשתם, - עתרו לעיכוב כדי לאפשר להם פנייה לערכאת ערעור.

3.          בכתב-התביעה נטען, שהנתבעים ביצעו שורה של עוולות כלפי התובעים, וּבכלל אלה, גזל סודות מסחר של התובעת 1, הפרת זכויות יוצרים השייכות לאותה תובעת, הפרת הסכם שנכרת בין התובע 2 לבין הנתבע 1, גרם הפרת ההסכם האמור על-ידי יתר הנתבעים, הפרת חובת הנאמנות של נתבע 1, כשותפו של התובע 2, והפרת חובת האמונים של הנתבע 1 כלפי התובעת 1, בהיותו נושא משרה בה.

            כפי שעולה מהפירוט המובא בכתב-התביעה וּבבקשות לסעדים זמניים, עוסקת התובעת 1, כרשם מוסמך מטעם איגוד האינטרנט הישראלי (עיסוקהּ ברישום שמות מִתחם). הטענה כנגד הנתבעים היא, שבמועד כלשהו בעבר (בסעיף 27 לכתב-התביעה לא מפורט מועד אלא נאמר: "לאחרונה"), החלו בפעילות הדומה "דמיון מהותי, עד כדי זהות", לזו של התובעת 1. לשון אחר: התובעים טוענים, כי הפעילות הגלויה של הנתבעים או מי מהם, מביאה למסקנה שזו נעשית בעקבות מעשי עוולה של הנתבעים או מי מהם כלפי התובעים.

4.          בבקשה לסעדים ארעיים נתבקשו סעדים מרחיקי-לכת שעיקרם מינוי תופס נכסים מכוח תקנה 387א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ו/או מינוי כונס נכסים מכוח סעיף 16א לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, כאשר בעל התפקיד המתמנה יוכל להיכנס לחצרים של הנתבעים יחד עם מומחה מחשבים מטעמו, לתפוס כל חומר מחשב שבהחזקת הנתבעים או בשליטתם וּלהעתיקוֹ.

5.          אני סבור, כי בשׂים לב לתשתית העובדתית שהובאה בשלב הנוכחי בפני בית‑המשפט, אין זה מן הראוי לתת סעדים מרחיקי-לכת על-פי צד אחד בלבד במקרה הנוכחי. כפי שציינתי בהחלטתיּ הראשונה, ייעשה על-ידי מאמץ לקבוע דיון קרוב בעל-פה, במעמד הצדדים, בבקשה הנדונה.

6.          בשלב הנוכחי לא ברור מהו היקף סודות המסחר של התובעת 1, וכן לא ברור מה הן התוכנות המוּגנוֹת בזכויות יוצרים וּמי הינו היוצר של תוכנות אלה. בסעיף 31 לכתב-התביעה טוענים התובעים כי הם נמנעים מפירוט נוסף במסגרת כתב-התביעה, של הסודות המסחריים אשר נגזלו מהם, וּביניהם קוד המקור של מערכת התובעת. ראוי לזכור, כי כל זכויות הקניין הרוחני הנטענות, אינן זכויות רשומות.

זאת ועוד: אם סבורים התובעים כי ניתן להסיק מסקנות לחובת הנתבעים מפעילותם הגלויה, הרי אין צורך בסעדים מרחיקי‑הלכת, וּבהנחה שלטענות התובעים בהקשר זה יש על מה לסמוך, יעבור הנטל של הבאת ראיות לשכם הנתבעים, שהעוּבדות המיוחדות הנוגעות לפעילותם, מצויות בידיעתם המיוחדת. אינני סבור, שהעובדה שחלק הארי של פעילות הנתבעים נעשית, כמקובל במרבית ענפי המשק, במחשבים וּבאמצעות תוכנות מחשב, די בה כדי להצדיק מתן סעדים על-פי צד אחד. אין ספק שתפיסת החומרים המבוקשים על-ידי התובעים, תקל עליהם את ניהול המשפט. השאלה בפניי, בשלב הנוכחי, היא, אם ראוי להורות על תפיסה כאמור, מבלי לשמוע את עמדת מי שעלול להיפגע. אני משיב בשלילה על שאלה זו.

7.          בשׂים לב לשיקולים דלעיל, אני דוחה את הבקשה לעיון חוזר בהחלטתיּ מיום 4.5.2014. ניתנת בזאת אוֹרכּה להמצאת כתב-התביעה לנתבעים, עד יום 4.6.2014. אם יודיעו התובעים לבית-המשפט, כי אין בדעתם לפנות לערכאת ערעור, אתן הוראות באשר להמשך הטיפול בתיק, בשׂים לב לאמוּר בהחלטתיּ הנ"ל.